<h1>ראבי"ה סימן ס"ט</h1>
<h2>דף כג.</h2>
גרסינן בפרק בני העיר [מגילה כ"ז ב'] תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק המתפלל מרחיק ד' אמות ומשתין והמשתין מרחיק ד' אמות ומתפלל, ומסקנא תני ישהא וכו' כדאיתא התם: ואם אינו יכול לעמוד [על] עצמו עד פרסה אל יתפלל כיון שנצרך לנקביו משום שנאמ' הכון לקראת אלהיך ישראל אי נמי משום דכתיב שמור רגליך [כ]אשר תלך, שמור נקביך. ובפ' אלו הן הלוקין אמר המשהה נקביו או מאן דשתי בקרנא דאומנא לוקה משום בל תשקצו את נפשותיכם: ת"ר הנכנס לבית הכסא חולץ תפילין ברחוק ד' אמות וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחם, ובבית הכסא עראי אין צריך אלא כשהוא יוצא (מניחן לאלתר), והכי אסיקנא. (לק' כ"ג:) ת"ר לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהם מים ולא ישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי. אמר שמואל סכין וקערה [ככר] ומעות הרי אלו כיוצא בהם: לבית הילל מסיק דדברים שהתרתי לך כאן בבית הכסא קבוע, דהיינו להשתין בתפילין כשהם בידו מפני שיש לו מקום המתוקן שיזוב שם וגם כורע כשיוצא וליכא למיחש לניצוצות, אסרתי לך בבית הכסא עראי, וכן פר"ח דבבית הכסא קבוע אסור להניחם בראשו אבל בידו שרי דליכא למיחש לניצוצות ולשפשף, ולהפך בבית הכסא עראי שהמקום קשה שאסור לאוחזם בידו משום ניצוצות אלא מניחם בכיסם אבל מותר כשהוא בראשו ואין צריך לחלוץ רק שיכסה אותם, וכן פסק נמי בשאלתות, אבל לתשמיש המטה צריך להניחם כלי בתוך כלי (כה:). ומעתה הא דאיבעיא לן מהו שיכנס אדם בתפילין בבית הכסא קבוע להשתין בהם מים מיירי דרך לבוש. ומסקנא אסור גזירה שמא יפנה בהם, אבל בבית הכסא עראי, [שבמקרה] בעלמא נפנו שם, (ש)דרך לבוש(י)ם לא גזרו שמא [יפנה] בהם כשמשתין: (כה.) ומרחיקים ד' אמות מצואת אדם ומצואת כלבים שיש בהם עורות. ירושלמי מי שמתו ומצואת הבהמה הרכה ובלבד בשל חמור, ומנבילה סרוחה וממי המשרה ששרו בה כובסים ומצואת קטן שיכול לאכול כזית דגן מרחיק ד' אמות וכן [מ]מימי רגליו וכן מצואת חזיר מפני שאוכל מאכל אדם מסריח ומצואת הנמיה ומצואת תרנגולים, בירושלמי מפרש בתרנגולים אדומים בלבד. ומעביט של רעי ומעביט של מימי רגלים מרחיקין ד' אמות, ואם נתן לתוך המי רגלים רביעית מים שרי, דהלכה כר' זכאי ומעשה רב דרב יוסף (כ"ה:). ובירושלמי מפרש שאפי' כלי גדול די לו ברביעית מים לא שנא בתחילה ולא שנא בסוף. וגרף של רעי [נמי] פליגי בה ר' זכאי [ורבנן בתוספתא], ודינו כמו עביט של מימי רגלים. (שם) ואסור לקרות ק"ש בין לפני המטה ובין לאחר המטה [רשב"ג אומר לאחר המטה קורא] לפני המטה אינו קורא עד שירחיק ד' אמות ר' שמעון בן אלעזר אומר אפי' בית של מאה אמות לא יקרא עד שיניחם תחת המטה או שיוציאם או יניחם (כלי) בתוך כלי, מ"ט דר' שמעון בן אלעזר, קסבר כל הבית כולו כד' אמות דמי, והכי נמי אית ליה בפרק עושין פסין, אמר רבא אין הלכה כר' שמעון בן אלעזר. ואסיקנא בתחת המטה שגבוה י' או פחות עד שלשה לא הוי כיסוי דכיון דלא איפשיטא אזלינן לחומרא, אבל פחות משלשה מותר דהוי ככיסוי, וכן פר"ח.
